מאיר אשל, הבכור מארבעת ילדיהם של אדל ואלי אשל, נולד ב-26 בדצמבר 1964 בעיר אשדוד. אדל, אמו של מאיר הייתה עקרת בית ואלי, אביו, חשמלאי תעשייה. את מרבית ילדותו עבר אשל בעיר אשדוד, מגיל צעיר הצטייר כילד כריזמטי , הידוע באומץ ליבו ובנועזותו, עת שהיה מוביל ילדי השכונה להרפתקאות בסביבה, בשובר הגלים של הנמל ובדיונות החולות הבתוליות שהקיפו את העיר. אשל למד בבית הספר היסודי "אחדות" שברובע ב' ומשם המשיך בלימודיו בתיכון "מקיף א'". בשל הכוונה לשלבו במגמת שירטוט בתיכון (שלא רצה בה) החליט בגיל 15 לעבור ללמוד בבית הספר הטכני של חיל האוויר בחיפה. הוריו תמכו במהלך, בעיקר בשל חששם מהתדרדרותו לאירועי אלימות ועבריינות בעיר. על אף הקושי בקבלת מרות ומשמעת, אשל סיים את לימודיו בהצלחה. בשנת 1982 התגייס לצה"ל ושירת כחַמָּשׁ מטוסי פנטום בבסיס חיל האוויר בחצרים. למרות שנבחר לחייל מצטיין בסיסי, חש אשל מצוקה נפשית גוברת והולכת בסביבה הצבאית וביקש לוותר על שנת שירות הקבע, אליה היה מחויב בתום שירות החובה.
עם שחרורו מהצבא, בשנים 1985–1987, חי אשל בדיונות החול שבחוף הים מדרום לאשדוד, שם בנה לעצמו בקתת עץ ("חוּשה") והתפרנס מיצירת תכשיטים בחוף הים. כמו כן הרבה לבקר בחופים השוממים של ים המלח וסיני ולשהות שם תקופות ממושכות. בראיון מאוחר תיאר אבשלום תקופה זו: "את הבית הראשון שלי בניתי כשהייתי בן עשרים: השתחררתי מן הצבא במצב רע מאוד והלכתי למדבר. [...] לא ידעתי אז כלום על אמנות, הכרתי רק את השם פיקאסו אבל מעולם לא ראיתי עבודות שלו. [...] במשך שנה בערך חייתי עם בדואים בסיני, הייתה לי פנטזיה על חיים במדבר. האמנתי שאני יכול לעשות זאת, עד שהבנתי שזה לא מספק אותי" [1]. מתקופה זו נותר מספר מועט של עבודות שיצר. יצירות אלו נושאות אופי בריקולאז'י. בעבודתו "תרבות" (1986), לדוגמה, יצר אשל דגמים של סכין, מזלג, כף וכפית עשויים עץ ונייר, התלויים בעזרת חוט בתוך קופסת קרטון, כאילו היו ממצאים אתנוגרפיים.
בשנת 1987, בעזרת כסף שחסך ממכירת התכשיטים שיצר, טס אשל לפריז, שם תכנן לחסוך עוד מעט כסף ולהתחיל טיול תרמילאים. תחילה גר בביתו של דודו (אחי אמו) מוריס אמסלם ועבד בשיפוצי בתים ודירות. לאחר זמן קצר עבר להתגורר בביתו של דודו ז'אק אוחיון , אחי אביו, חוקר אדריכלות. דרך אוחיון הכיר אשל אמנים חשובים, שהתרשמו עמוקות מאישיותו, בהם כריסטיאן בולטנסקי ואנט מסאז'ה, לה אף שימש דוגמן צילום ליצירותיה. תכניתו של אשל לטייל בעולם נדחתה; הוא נשאר בפריז והחל ללמוד אמנות בבית הספר הגבוה לאמנויות פריז-סרז'י (ENSAPC) ולהשתתף בשיעורו השבועי של בולטנסקי בבית הספר הלאומי הגבוה לאמנויות (ENSB-A). בתקופה זו אימץ לעצמו את השם "אבשלום" (Absalon), שניתן לו ככינוי על ידי אחת מידידותיו של דודו בשל הדמיון הרב בינו לבין דמותו של אבשלום המקראי.
אבשלום השתתף לראשונה בתערוכה קבוצתית שנערכה בשנת 1987 ב-Villa Alésia בפריז. בין השנים 1987–1991 יצר אבשלום סדרה של עבודות שעסקו בסידור של אובייקטים בחלל נתון. בעבודותיו המוקדמות מן הסדרה השתמש אבשלום בחפצי רדי-מייד (Readymade) שנצבעו או שפוזרה עליהם אבקת גבס. במיצב "חדר בודד" (1987CHAMBRE SOLITAIRE, ), לדוגמה, הוא הציג חלל מגורים שרוקן מכל ממד אישי. הקירות והרהיטים הבסיסיים שנותרו בו נצבעו בצבע לבן, שהעניק לחלל מראה נזירי. משנת 1988 ואילך החל אבשלום ליצור בעצמו חפצים ואובייקטים כאלו. ב"הצעה למגורים" (1990, PROPOSITIONS D'HABITAT) יצר מיכל לבן ובו סודרו אלמנטים גאומטריים עשויים עץ, קרטון וגבס וצבועים לבן. בשיחות שלי עם אבשלום הוא הטיל לא פעם ספק באשר לאופן שבו אנו מקבלים כמובן מאליו את צורתם של חפצי היומיום בחיינו. כך, למשל, שאל, "האם מזלג, סכין, שולחן, מיטה וכו' חייבים להיראות כמו שאנו רגילים אליהם?"
בשנת 1989 נפטר ז'ק אוחיון מנגיף ה-HIV. אבשלום, שסעד את דודו, גילה זמן קצר אחר כך כי גם הוא נושא את נגיף ה-HIV. בשנת 1990 הכיר את האמנית מארי-אנז' גיימינו (Marie-Ange Guilleminot), בעת ששניהם השתתפו בתערוכה קבוצתית בקליסון (Clisson). על אף מחלתו הייתה גיימינו לבת זוגו עד ליומו האחרון.
בשנת 1991 עבר להתגורר ולעבוד באטלייה ששימש בעבר את הפסל ז'ק ליפשיץ. זהו בית תלת-קומתי, הבנוי בשלושה חללים, שעיצב האדריכל לֶה קוֹרְבּוזְיֶה (Le Corbusier-Charles-Édouard Jeanneret-Gris) באזור בולון שבפריז. החלל הועמד לרשותו על ידי קרוב משפחה שביקש לשמר את המבנה על פי האופן בו אבשלום מפרש יצירתו של האדריכל. אבשלום נהג לתאר את ביתו החדש כ: "חלל חשיבה (הגבוה והקטן ביותר), חלל יצירה וחלל תצוגה". הוא שיפץ את החלל על ידי ריקון כלל תוכנו של הבית, התזת גבס על הקירות הבנויים וריהוטו במספר מצומצם ביותר של רהיטים – מיטה, כיסא ושני שרפרפים לאורחים. באותה עת כבר התפרצה מחלת האיידס בגופו של אבשלום ולימים הוא יתאר בפניי את השיפוץ כפעולה שהודרכה על ידי תחושת זמן ההולך ואוזל.
תחת הידיעה על מחלתו, שהסתיר מרוב מכריו ומבני משפחתו, החל אבשלום ליצור פרויקט גדול ממדים שכלל בנייה של שישה מבני מגורים שתכנן עבור עצמו. מבנים אלו, שאותם כינה "תאים", יועדו להיות מוצבים בשישה מרכזי ערים ברחבי העולם (פריז, ציריך, ניו יורק, תל אביב, פרנקפורט וטוקיו) ולהוות, לדבריו, בית ה"תפור לפי מידותי". אבשלום העיד כי העיצוב האנונימי של האדריכלות שלו נועד ליצור ניכור "עד שהקיום שלי בו יהיה ממשי יותר מתמיד. [...] בעצם העובדה שאחיה בו, אצור אי-סדר במבנה; בעצם הנפח שאתפוס בו, חיי יתעצמו" [2].
בעידודו של חתן פרס ישראל, האוצר יונה פישר, הוצגה בשנת 1990 בגלריה ע"ש איקה בראון בסדנאות האמנים בירושלים, התערוכה הראשונה של אבשלום בארץ הולדתו, "הצעות למגורים". בשנת 1992 הוצגה במוזיאון תל אביב לאמנות תערוכת יחיד שלו. בין המוצגים הבולטים בתערוכה הייתה העבודה "הצעה למגורים" (1992), שהציגה מבנה של חללים מרובעים המחוברים ביניהם בצינורות מעבר ומעלים על הדעת תצורת מחילות. בנוסף, הוצג בתערוכה "תא מס' 1" (1992). כל ששת ה"תאים" של אבשלום נבנו כאב טיפוס בגודל 1:1 על פי תוכניות מוקפדות והוצגו כמכלול בתערוכת היחיד האחרונה בחייו של אבשלום, במוזיאון לאמנות מודרנית של פריז (Musée d'Art Moderne de la Ville de Paris), בשנת 1993. עם זאת, בשל פטירתו, רק שני "תאים" נבנו בסופו של דבר בפועל. "תא מס' 1", שהיה אמור להיות מוצב ברובע השלישי בפריז, הושלם, כולל תשתיות חשמל ומים. לימים נרכש התא על ידי מוזיאון ישראל, מתוך כוונה להציבו באורח קבע ברחבת המוזיאון. את "תא מס' 2" לא הספיק אבשלום לסיים בעצמו, אך הוא הושלם ע"י צוותו ועל פי הוראותיו בשנת 1993, זמן קצר לאחר מותו של אבשלום (אוסף האוזר ווירט, ציריך).
ב-10 באוקטובר 1993 נפטר אבשלום ממחלה הקשורה לנגיף ה-HIV והובא למנוחות בבית העלמין באשדוד בקרבת בית הוריו.
בשנת 2010 הוצגה תערוכה רטרוספקטיבית מיצירותיו במרכז לאמנות עכשווית KW בברלין (Kunst-Werke Berlin). התערוכה הוצגה גם במוזיאון Boijmans Van Beuningen, ברוטרדם, הולנד (2012), ובמוזיאון תל אביב (2013). בשנת 2021 התקיימה תערוכת רטרוספקטיבה נוספת בשם "אבשלום אבשלום" במוזיאון CAPC, בורדו, צרפת.
ב-29 במאי 2022, התקיימה בפסטיבל דוקאביב בתל אביב הקרנת הבכורה של הסרט "שבע השנים של אבשלום", בבימויים של דוד אופק ועמית עזז. הסרט מתאר את מסעִי אחר קורותיו של אבשלום בשנות חייו ועבודתו בפריז.
דני אשל
מקורות:
1. פפר, סוזנה (עורכת), "הסירוב שלי משמעו רצון לחיות", אבשלום, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2013, עמוד 60.
2. אבשלום, "מה שמאפשר לי להמשיך לחיות", בתוך: פפר, סוזנה (עורכת), אבשלום, מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב, 2013, עמודים 36-35.
3. ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית, ערך "אבשלום (אמן)".
תערוכות יחיד
1989 מרכז לאמנות עכשווית (CREDAC), איוורי סור-סן, צרפת [קטלוג]
1990 "הצעות למגורים (קנה מידה 1:1)", סדנאות האמנים ע"ש איקה בראון, ירושלים [קטלוג]
1990 מוזיאון סנט קרואה, פואטייה, צרפת
1990 "תאים", גלריה קרוזל-רובל/במא, פריז, צרפת
1991 "מדורים", בית האמנים, שטוטגרט, גרמניה
1991 "מדורים", משרד התרבות, המבורג, גרמניה
1991 "מדורים", גלריה קרוזל-רובלן/במא, פריז, צרפת
1992 מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב [קטלוג]
1992 גלריה אטיין פישרול, בריסל, בלגיה
1992 "עולם בלי חפצים", הקרן הלאומית לאמנות עכשווית (FNAC), היכל האמנויות, פריז, צרפת
1992 גלריה קאי פסבלום, הלסינקי, פינלנד
1993 "תאים", המוזיאון לאמנות מודרנית של העיר פריז, פריז, צרפת [קטלוג]
1993 "מאבק", גלריה קרוזל-רובלן/במא; ז'אן-רנה דה-פלרייה, פריז, צרפת
1993 מנזר הכרמליטים, פרנקפורט, גרמניה
1994 גלריה קרוזל-רובלן/במא, פריז, צרפת
1994 "תאים", גלריה טרטיאקוב, מוסקבה, רוסיה
1994 דה-אפל, אמסטרדם, הולנד
1994 מוזיאון לאמנות עכשווית, נים, צרפת [קטלוג]
1994 "רעשים", גלריה צ'יזנהייל, לונדון, אנגליה
1994 "סידור", טירת אולטריב, סרמנטיזון, צרפת
1994 גלריה אטיטיוד, ז'נבה, שווייץ
1995 "תאים", גלריה צ'יזנהייל, לונדון, אנגליה
1995 "תאים", קונסטפריין, המבורג, גרמניה
1996 "תאים", גלריה דאגלס הייד, דבלין, אירלנד
1996 "עבודות הווידאו של אבשלום", גלריה אוריאל, קרדיף, אנגליה
1997 גלריה שנטל קרוזל, פריז, צרפת
המכון לאמנות וטכנולוגיה של ברטן המערבית (IATBO), ברסט, צרפת
1997 קונסטהאלה, ציריך, שווייץ
1999 "תאים, דגמים ורישומים", גלריה גולדי פיילי, מוק קולג', פילדלפיה, ארצות הברית [קטלוג]
2005 פלטפורם גרנטי, איסטנבול, טורקיה
2005 תוכנית ה"בלתי קרואים", ביתן הארסנל, המוזיאון לאמנות מודרנית של העיר פריז, פריז, צרפת
2005 תוכנית "המבקרים", אווניון, צרפת
2006 "מאבק", הביתן השחור של המרכז הלאומי לכוריאוגרפיה, אקס אן-פרובנס, צרפת
2007 "מארי-אנז'-גיימינו מציגה את אבשלום", הקאפלה של מנזר הביקור, אמיין, צרפת [קטלוג]
2008 מרכז פסארל לאמנות, ברסט, צרפת
KW 2010-מכון לאמנות עכשווית, ברלין, גרמניה [קטלוג]
2012מוזיאון בוימנס ון-בוינינגן, רוטרדם, הולנד [קטלוג]
2013 מוזיאון תל אביב לאמנות, תל אביב-יפו [קטלוג]
תערוכות קבוצתיות
- 1988– Atelier du Parvis de Beaubourg, Centre Georges Pompidou, Paris
- 1989– "Pas à côté pas n'importe où (Not a side, not anywhere)," Villa Arson, Nice
- 1989– "Carte blanche à Jean de Loisy (Free card for Jean de Loisy)," Centre d'Art Contemporain d'Ivry (CREDAC), Ivry-sur-Seine
- 1990– "Resistance: Absalon, Art in Ruins, Véronique Joumard, Serge Kliaving," Musée Sainte-Croix, Poitiers (catalogue)
- 1990– "Lignes de mire 1 (Lines of Sight)," Fondation Cartier, Jouy-en-Josas, France
- 1990– "Le Cinq (the Five)," Tramway, Glasgow; curator: Jean de Loisy (catalogue)
- 1990– "VII Ateliers Internationaux des Pays de Loire" Fonds Régional d’Art Contemporain (FRAC); curator: Jean-François Taddei (catalogue; text: Hans-Ulrich Obrist)
- 1991– "Collection of the CAPC Museum," Musée d’Art Contemporain (CAPC), Bordeaux
- 1991– "Movements 1 & 2," Centre Georges Pompidou, Paris; curator: Jean-Pierre Bordaz (catalogue)
- 1992– Documenta 9, Kassel; curator: Jan Hoet (catalogue)
- 1992– "New Acquisitions," Caisse des Dépôts et Consignations, Paris
- 1992– Third International Istanbul Biennale; curator: Vasif Kortun
- 1993– "L’Image dans le tapis (The Image in the Carpet)," Arsenale, Venice Biennale; curator: Jean de Loisy (catalogue)
- 1993– "Hôtel Carlton Palace, Chambre 763," 207 boulevard Raspail, Paris; curator: Hans-Ulrich Obrist
- 1993– "Lieux de la vie moderne (Places of Modern Life)," Le Quartier
- 1993– Centre d’Art Contemporain, Quimper, France
- 1993– "Le milieu du monde (The Middle of the World)," Villa Saint
- 1994– "Hors limites (Out of Bounds)," Musée National d’Art Moderne, Centre Georges Pompidou, Paris; curator: Jean de Loisy (catalogue
- 1994– "Même si c’est la nuit (Even if it is Night)," Musée d’Art Contemporain (CAPC), Bordeaux; curator: Jean-Louis Froment
- 1994– "Le saut dans le vide (A Leap into the Void)," Artists House, Moscow (catalogue)
- 1994– "Beats," Collection de la Caisse des Dépôts et Consignations, Belém Cultural Centre, Lisbon
- 1994– "Un papillon sur la roue (A Butterfly on a Wheel)," Espace d’Art Moderne et Contemporain, Toulouse
- 1995– Rudiments d’un musée possible 2 (Rudiments for a Possible Museum 2)," Musée d’Art Moderne et Contemporain (MAMCO), Geneva
- 1995– "Currents ‘95: Familiar Places," Institute of Contemporary Art (ICA), Boston
